עקבו אחרינו ברשתות החברתיות
עקבו אחרינו ברשתות החברתיות
המוזיקה שאנחנו שומעים אינה מסתכמת בצלילים עצמם. המוח שלנו משלים, מדמיין, ולעיתים גם ממציא את מה שלא נאמר. יצאנו לבדוק איך ולמה זה קורה ולמה דווקא השקט הוא לעיתים הצליל החזק ביותר.
רבים מאיתנו חוו את זה: אנחנו יושבים באולם קונצרטים, הפסנתר נחלש בהדרגה, המוזיקה גוועת ודווקא אז, כשנדמה שהכל כבר הסתיים, משהו בנו ממשיך לשמוע. אולי זו מנגינה פנימית, אולי רק זיכרון חולף, אבל התחושה הברורה היא שהמוזיקה ממשיכה להתנגן בתוכנו גם אחרי שהתווים פסקו.
האזנה למוזיקה איננה פעולה פסיבית. היא לא מסתכמת בקליטת גלי קול מהאוזן למוח. להפך, בזמן שאנחנו שומעים, המוח שלנו פועל באופן יצירתי: הוא משלים, מצפה, מפענח ולעיתים אף מדמיין צלילים שמעולם לא נשמעו בפועל.
ההבדל בין שמיעה להאזנה הוא בדיוק בכך בהאזנה אנחנו משתתפים פעילים, גם אם איננו מודעים לכך.
המוח לא רק מגיב למוזיקה הוא גם “ממציא” אותה. קיימות אשליות מוזיקליות שבהן אנחנו שומעים צלילים שאינם קיימים, רק משום שהמוח שלנו משלים את החסר. לדוגמה, אם נשמע רצף של תווים שחסרה בו “הבסיס”, המוח ישלים אותה אוטומטית.
מלחינים כמו פיליפ גלאס, באך או מאהלר ידעו היטב כיצד “לנגן” על התודעה שלנו הם יצרו רגעים שבהם המוזיקה מרמזת, משתהה או נמנעת מלפתור משפט מוזיקלי, ואנחנו, המאזינים, משלימים בראש את מה שחסר.
מצוזיקה | © Vetre Antanaviciute-meskauskiene | Dreamstime.com
דוגמה מפורסמת היא יצירתו של ג'ון קייג’ 4′33″, שבה הנגן אינו משמיע ולו צליל אחד לאורך ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות. ובכל זאת הקהל “שומע” מוזיקה: את נשימותיו, את רשרוש הבגדים, את תנועות הכיסאות. המוזיקה נוצרת בדממה, והחוויה נובעת לא מן הצלילים עצמם אלא מן ההקשר, הציפייה והתגובה. המוח מתקשה לקבל “כלום” הוא ממלא את הריק במשמעות ובתבניות. לכן בדממה אנחנו שומעים יותר מאי פעם.
בקתדרה במוזיאון ארץ ישראל (מוז"א), המוזיקה הופכת לשפה של תובנות ורגשות. תוכלו להנות ממגוון הרצאות מוסיקה שמזמינות את הקהל להעמיק בעולמות של צליל, הקשבה ורגש דרך סיפורים על מלחינים, תגליות מדעיות ותובנות על הקשר שבין מוזיקה לנפש.
ההרצאות מועברות על ידי טובי המרצים והחוקרים מאנשי מדעי המוח ועד מבקרי תרבות ומאפשרות חוויה אינטלקטואלית ורגשית גם יחד.
בין אם אתם חובבי קלאסיקה, ג’אז או מוזיקה עכשווית, תגלו שם שהמוזיקה היא לא רק אמנות של שמיעה, אלא גם של הבנה, משמעות וזיכרון.
בסופו של דבר, כשאנחנו מאזינים למוזיקה אנחנו עושים הרבה יותר מלשמוע. אנחנו משתתפים, מפרשים, מדמיינים וממשיכים את המנגינה גם כשהיא מסתיימת.
זו חוויה שמתרחשת לא רק באוזניים אלא בלב ובמחשבה.
המוזיקה האמיתית, כך נראה, אינה נגמרת בנגינה – היא ממשיכה להדהד בנו עוד זמן רב אחרי שהצליל האחרון שותק.
